קירות בלי מילים

פקקי שעם

פקקי שעם

 

את אוספת את הדברים ונבלעת במונית

אנשים לא מסתכלים

אני לא חוזר אלייך יותר בשירים

 

על הקירות לא כתובות מילים

רק אנשים זרים מתנהלים זה לצד זה

במסווה של דמויות חסרות פנים

 

אהבנו פעם , זוכרת?

היו לנו כללים

ולא מעט גבולות להפיל

 

לי אמרת שחלומות מתגשמים

אז הלכתי לאיבוד במציאות

היא לא נתנה לנו סיכוי להוכיח מי כאן אמיתי

 

עכשיו את נבלעת עם הדברים שלך

במונית כיון אחד, רחוק מכאן

בזמן שאני נשאר פה, מול קירות ללא מילים

 

המונית לוקחת אותך רחוק

אני לא יכול לראות את המספר

ואני לא זוכר יותר מי נשאר איתי כאן

 

בדלים של סיגריות ברחוב

סימנים של ילדים קטנים שנשארו מאחור

הפסקתי לחשוב מי כתב את השיר הזה בכלל

 

אולי תאהבי אותי עכשיו כשאת רחוקה

אולי תתרחקי ממני שוב

לא מבקש לדעת אם זה חשוב

 

אוספת את הדברים ונבלעת במונית

היא מתרחקת ממני

גם את רחוקה בלי להסביר

 

אנשים לא מדברים, אנשים לא מקשיבים

כולם ממשיכים בקו אחד

ואני, אני מביט בחלונות הראווה , לבד מול בובות התצוגה

 

תביטי עלי עכשיו, אולי תשמעי אותי

לא מנסה להגזים בתגובה

בדלים של סיגריות מכסים את השביל

 

על הקירות לא כתובים שירים

מהחלונות אי אפשר לראות כלבים עוברים

ואת, התרחקת עם המונית, אף אחד לא מחזיר לכאן נעלמים

 

 

בתוך הטוב הזה לא נשכח שאפשר להיעלם ברגע ולהישאר לבד. השיר נכתב בדצמבר 2013

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.