הזעם האחרון
אדם ובקבוק
כל הערב חצינו את הקווים בין החוף לרחוב
בעיר הזרה, שאף פעם לא הצלחנו לזכור
בחצות, אנשים ישבו סביב שולחנות עמוסים
זה הזכיר לנו משהו אחר, לעיתים קרוב
בין המילים לשתיקות
הבטחנו שזה לא יקרה לחינם
אבל תמיד זה קורה, במגע אחד
נתלש מתכונו וחוזר לאחור
ניסינו להיות קרובים
בעיניים, בשתיקה
גם כשהמילים נחבטו
אנחנו הורחקנו מהמשחק בכל פעם מחדש
בין החוף לרחוב
אנשים רקדו לצלילים חזקים
אחרים עשו את הדרך ההפוכה
אנחנו ידענו בדיוק מה אנחנו מחפשים
כמה פעמים זה קורה לנו
בין האור הראשון של הבוקר
לחדשות של חצות אחריהן אנחנו נרדמים
כשאין לנו לאן להגיע ומהיכן לבוא, אנחנו תמיד נשכחים
בדרך חזרה מהעיר
לא יכולנו לדבר יותר
המילים נשארו שלמות במקום אחר
אך ידענו שזה חולף ולא במקרה
כששנינו נחשפנו באימה
לצער שמלווה אותנו בלי הפסקה
זה הזעם האחרון, אנחנו תמיד חושבים
זה קורה במגע אחד ואז אנחנו מורחקים
טיול לילי בים, בין החוף לרחוב, הכל נראה מוזר.
השיר נכתב ביוני 2015
