הידיים משחררות אותנו לחופשי
הגדה השנייה של הנהר
שוב דפקנו כרטיס בשעה מוקדמת של הבוקר
עמדנו מול דברים שלא יכולנו לשלוט בהם
מחפשים את הכללים הלא כתובים
איך להוציא מעצמנו, את כל מה שנטמן עמוק
בלי לאבד שום דבר בדרך
הידיים משחררות אותנו לחופשי
אנחנו אומרים לעצמנו כל יום
אבל בסוף
אלו השעות שמחזירות אותנו
אל המקום בו היינו
יום אחד, זה יהיה שלנו
יום אחד גם לנו תהיה סיבה להאמין
שהמחר יכול להשתנות
הזיעה תשטוף את הגוף
ואנחנו נתנקה
מביטים מהצד על המציאות
אצל אחרים, היא תופסת מקום והם ממשיכים
אצלנו החלומות לוקחים בגדול
לפעמים אנחנו מוצאים אותם
מחליפים את השקרים
שוב דפקנו כרטיס בשעה מוקדמת של הבוקר
שוב חיפשנו את הדרך לעבור את היום
בלי לחשוב כמה זה עולה לנו
לא רצינו להשאיר סימנים
שמישהו יזכור או ישמור נגדנו
שוב הידיים שיחררו אותנו לחופשי
שוב השעות מחזירות אותנו למקום בו ההיינו
ובלילות, אנחנו מחפשים מקום אחר
אולי זה ישנה את הימים
יום אחד, זה יהיה שלנו
יום אחד גם לנו תהיה סיבה להאמין
שהמחר יכול להשתנות
הזיעה תשטוף את הגוף
ואנחנו נתנקה
המשפט "ידיים משחררות אותנו לחופשי", לקוח מתוך שיר של ספרינגסטין. אני חיברתי עליו טקסט שמנסה לבטא את ההרגשה שהעבודה כביכול גורמת לנו תחושת קיום ממשית, חופש, אבל בסוף היום אנחנו לא שולטים בשום דבר.
