המכונה
שעונים
הדברים שהיינו רגילים לעשות כשהיינו צעירים
היום אנחנו נמנעים מהם
מתביישים שניראה מגוחכים
לא שייכים לתמונה, לא עולים על הכביש
אנחנו לא מתגעגעים יותֳר לרעש או לתחושה
כשהמכונה בוערת בורידים שלנו
מדליקה אצלנו את הניצוץ
נותנת עוד סיכוי אחד להינצל
אנחנו כבר לא חזקים כמו שהיינו
והחלומות לא יפים כמו פעם
אבל לא צריכים שיחזיקו לנו את היד
ולא זקוקים שמישהו ידליק בשבילנו את האור בחשכה הגדולה
כל לילה מחדש
מרגישים את זה מגיח מתוך האפלה
מוכנים כמו חיל פרשים שמתכונן לקרב
למכונה עדיין יש טריק אחד בשבילנו
אנחנו לא חזקים כמו פעם
לא יכולים לשאת את התקווה
אך היום, אין לנו צורך בהבטחות חסרות כיסוי
יש לנו כל מה שאנחנו צריכים
לחצות את השביל
להגיע אל הבית
אולי לא נעשה את זה כמו שהיינו צעירים
אבל הימים שלנו הם עדיין כאן, נכתבים בספרים, מקיזים דם
לפעמים, תוהה על הדברים שלא נעשה יותר, ועל מה שאנחנו עושים עדיין כל יום.
השיר נכתב בנובמבר 2019
