ימי המגיפה הגדולה
מגיפה
אלו ימי המגיפה הגדולה, הקורונה. כל חיינו לא חווינו דבר כזה. אנשים בבידוד, אזורים בהסגר, מקומות סגורים, ילדים לא לומדים, אנשים עובדים מהבית (אני עצמאי ועובד מהבית כבר 5 שנים), אין אירועי ספורט, אין אירועי תרבות, אין טיסות, אין כלום… זה לא דומה לשום דבר, לשום מלחמה או מבצע צבאי שעברנו, לשום אסון טבע, לשום דבר שהכרנו במאה השנה האחרונות בערך.
חשבנו שהעולם שלנו עמיד ויכול להתמודד עם מגיפות עולמיות, מתברר שלא. יש כאלה הסבורים שזו רק ההתחלה, בעידן המודרני, בו אנחנו מייצרים הרבה ולא מקפידים בהכרח על היגיינה וניקיון, יהיה קשה מאוד להילחם ולעצור כל חיידק, בעולם בו מכוני מחקר ביולוגיים עובדים עם חיידקים לצרכים שונים, ברור מאליו שחיידק אחד עלול לצאת החוצה ולייצר מגיפה מקומית ומכאן הדרך למגיפה אזורית היא קצרה מאוד. ובכן, מתברר שאנחנו שם, בסרט מדע בדיוני/אסונות רע.
אף אחד לא יודע מה יהיה. יש מדינות שנמצאות בסגר מלא, ישראל בדרך לשם. אי אפשר לתכנן שום דבר, כולם מקווים שעד הקיץ זה יעבור, השאלה איך נצא מזה. אני מתחיל לחשוב שהעתיד לא יהיה טוב יותר מהווה וזה מחשבה מדכאת.
