כשהעולם נגמר
מתכת
ישבנו בחשיכה של בית הקולנוע
כשהעולם התפוצץ לאט לרסיסים
לא היה לנו מה לומר
אז שמרנו את המילים והחזקנו ידיים כמו ילדים
רציתי לספר לך על האישה
שעמדה לפניי ביציאה מן התחנה
היא פנתה לעיר אחת, אני לשנייה
לא ראיתי אותה מאז , לא ראיתי לאן היא המשיכה משם
רק אותך אני עוד מחפש
בחדר , במיטה
בין המילים שלי לשתיקה שלך
כשהעולם לא מגונן עלינו יותר
אף אחד לא רגוע ליד נשים יפות
את אומרת, "תביט" ומחזיקה לי את היד
אני חוצה את הכביש הגדול
חושב על המזל ועל כל השאר
לפעמים בדמיוני אנחנו עוד חוזרים
אל מקומות שלא היינו בהם מעולם
פולין, רוסיה, ברלין
ויושבים בחשיכה של בית הקולנוע
גיבורים על המסך ובקהל אנשים עייפים
שקוע במחשבות על האישה ההיא
הגענו הביתה, חיבקתי אותך חזק
ככה זה מרגיש שהעולם נחלש
בחוץ, רחוק היתה מלחמה, קרוב היו אזעקות, אנחנו הלכנו לבית הקולנוע להתגונן.
השיר נכתב ביולי 2014
