מול הזיכרון

באמצע הרחוב

בעיר העייפה

דרך שמשה של אוטובוס עמוס

ראינו את השוטרים עוצרים אותם

את הפנת מבט במהרה

הבטתי בשתיקה

את מה שהיה בתוכנו ידענו להחביא

הם בסך הכל חשפו יותר מדי

הכניסו אותם לניידת

הקשבתי לחדשות

לא דיברנו עליהם לא עלינו

לא היה משהו גדול לזכור

הנהג המשיך

משכתי את המבט עד שאי אפשר

עוד מעט בחדר חקירות האמת תצא

או תסתתר

את לא תחשבי על זה

הם לא שונים מאיתנו

כולם בודקים את הקווים

יש מי שלוקח את הפנייה

ויש מי שחוזר לאחור

חשבתי על הזמן שחולף

מסעות אל זיכרון שנוצר

כל יום מחדש

את לא שמה איפה אנחנו עכשיו

הרהורים ומחשבות

הם אולי שוחררו

אולי מול השופט הם לא יפחדו לספר

איך זה מרגיש

להיות בצד השני

אני לא זוכר את התמונה המדויקת אבל יכול להניח שהם היו זרים ואנחנו לא.

השיר נכתב באוקטובר 2014

Please follow and like us: