שירים חדשים

כאן מתפרסמים כל השירים שמופיעים באתר. ניתן לקרוא כאן שירים ישנים שכתבתי בעבר ופורסמו במקומות שונים וכעת הם מתפרסמים באתר שלי בצורה מסודרת, וכאן ניתן גם למצוא שירים חדשים שאינני מפרסם בשום מקום מלבד באתר זה. מתחת לכל שיר מופיע פירוט קצר שנועד להסביר על מה השיר, וכן מספר תגיות שמופיעות בתוך כל שיר, ודרכן ניתן גם להגיע אל שירים אחרים. השירים מספרים סיפורים שונים על חיי ועל החיים בכלל בצורות שונות, כפי שמצאתי לנכון לבטא אותם. אני מזמין אתכם לדפדף בין השירים, לקרוא אותם בעיון ולכתוב לי מה אתם חושבים עליהם. אני אשמח לקרוא את התגובות שלכם ואם יש לכם שאלות, אשמח לענות עליהן.

שום דבר לא ברור

 

ריצת בוקר, מקלחת קרה

משקה בריאות, ציוצים ראשונים

טיפול בעשר, טראומות וזיכרונות

נסיעה על כביש מהיר וברקע בסים רועמים

 

שום דבר לא ברור, שום דבר לא קבוע

כתמים על הידיים, סימנים על הפנים

משהו לא מוגדר מסמן את הדרך

מתעורר עם אותן מחשבות על פחדים וחרדות

 

בינג' אל תוך סופשבוע

כוסית אחת, נרדם מוקדם

ריקודים במטבח, ריקודים באמצע הסלון

שיחות נפש מדממות

 

לעיתים הכל נעצר, ופתאום זה מאיץ

מלחמות ושברים, מגיפות וילדים אבודים

צולל אל מעמקי הזמן

שוקע לאט בתוך ערוגה של צמחים דמיוניים

 

בתי קפה, בראנצים מפוארים

אספרסו במשלוח, עוגות מוכנות

חביתה עם גבינה

אוכל בריא נטול הגדרה

 

שום דבר לא ברור פה, שום דבר לא קבוע

המילים כותבות את עצמן בפרודיה

יום אחד התגלה, יום אחד הכל ישקע

זיכרון, טראומה, ריצה ארוכה אל עבר שום דבר

 

 

תיאור של יום, סטנדרטי, או לא, כל מה שיש שם. השיר נכתב באפריל 2020

מכונת תקליטים

 

בדיוק כשהתיישבנו

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה, הפסיקה לנגן

דרך השמשה יכולנו לראות, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

אנחנו חיכינו שהמלצרית תגיע ותיקח הזמנה

 

שניים קפה וחתיכת עוגה

לא , אין צורך במשהו נוסף

ובין לבין, מבטים שקופים וידיים שלא מטפסות לשום מקום

וברקע, מכונת התקליטים הישנה, לא עובדת

 

זוכר ערבים קצרים שהיינו יושבים

את היית מספרת על ההורים

ניסיתי להסביר לך איך זה קורה

אבל התייאשתי מהסיפורים של עצמי

 

בדיוק כשהתחלנו לחפש

היה עוד משהו שהלך לאיבוד

את ניסית להסתיר, ניסיתי לספק הסבר לסיפור

עלילה קצת אחרת , גיבורים שרוצים לחיות

 

מכונת התקליטים הישנה של בית הקפה הפסיקה לעבוד

בין השולחנות אף אחד לא רוקד

רק בסרטים, הכל יכול לקרות

מביטים דרך השמשה, זוגות נכנסים לרכבים ונוסעים

 

המלצרית מגיעה, מגישה לנו שניים קפה וחתיכת עוגה

אני חושב על הספר שקראתי, מה קרה לרוצח

אני לא מספר לך הרבה, גם לא איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

את מצלמת את עצמך , אולי תראי לי איך זה נראה

 

שותה את הקפה במהירות ויוצאת החוצה לעשן

אני מביט על המלצרית, תרגישי רע אם אדבר איתה פתאום

אבל אני אוהב את התחושה

תנועה לא מוכרת, עווית בפנים

 

זה מתחיל מחדש

מכונת התקליטים הישנה לא עובדת כבר הרבה זמן

עוד מעט נחזור הביתה, את תשאלי, אם היה בזה טעם

אני לא מסתפק יותר במועט והרבה זה גם קצת

 

זוגות נכנסו לרכבים ונסעו

אנחנו עמדנו קרוב כדי להרגיש

תגידי לי איך זה מרגיש בצד השני של השולחן

כאן זה הרבה יותר מזה

 

 

סצינה מבית קפה, לא באמת קיימת אולי היינו שם רק במקרה. השיר נכתב במרץ 2013

 

טרקלין

 

מונית אחת, הנהג מפחד להירדם על ההגה

מעביר תחנות במהירות

אולי ימצא תוכנית בלי דיבורים

שירים שיעבירו לו את הלילה

בזמן שהוא אוסף ומוריד אנשים בפינות שונות בעיר

 

הוא מניח את המזוודה שלך בתא המטען

את מתיישבת לצידי

בלי הרבה מילים, בלי הרבה שתיקות

לא לוקחים שום דבר כבד מדי

רק מביטים על טיפות הגשם ואיך הג'אז הזה משתלב בתמונה

 

הטיפות שוטפות את הרחוב

הנהג נוסע לאט

עוד מעט נשב בטרקלין שדה התעופה

נביט על מטוסים ממריאים

אנשים נוחתים מכל פינה בעולם

 

את תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע מה את רואה בטלוויזיה

מכירה את כולם

הדיילת תיכנס באמצע, תציע לנו משקה חם

 

הגשם שוטף את הרחובות

והנהג מתבונן בנו דרך המראה

מדי פעם מתחיל שיחה

אנחנו לא עונים,

הוא לא מתעקש עלינו, זה הרי מיותר

 

עוד מעט בטרקלין שדה התעופה

נקשיב לג'אז מלאכותי

זה יזכיר לנו את הגשם שבחוץ

כולנו מבקשים להיגמל ממשהו

אנחנו נבין אבל נפחד מזה

 

הנהג מוריד אותנו וממהר לנסוע

זוגות הולכים לאט עם עגלות

ואנחנו כמו חדשים, אוחזים ידיים

טרקלין שדה התעופה

אנחנו שואלים, אם מותר לנו להיכנס

 

עוד מעט תדברי איתי על דברים גדולים

אל תספרי לי שגדלת על הקפיטל של מרקס

אני יודע, אני יודע מה את רואה בטלוויזיה כל ערב

מכירה את כולם

זה רק אני שלא מבין בשביל מה

 

 

משחקים אותה אנשים חשובים, יושבים בטרקלין שדה התעופה וחושבים על דברים גדולים, אל תספרי לי על מרקס, את הרי רואה משהו אחר כל ערב על המרקע. השיר נכתב במרץ 2013

 

מוציאים את הידיים מהכיס

 

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את הסערה

כשטיפות הגשם מטפטפות בעדינות על המדרכה

 

קול פשוט אנחנו שומעים

עכשיו האבק אותו אבק

והאפר אותו אפר

הוא רק צפוף יותר מהמרווחים

 

דוהרים בסערה כמו בשיר

בין פסים לא מכוונים

אלוהים מתבונן

כשאנחנו לוקחים את הסיבוב בחוזקה

 

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים באוויר

עכשיו הסערה מתרחשת

לא חזקה, לא חלשה, מקרית לחלוטין

 

יש כלבים נובחים ומשהו שעלול לקרות

אנחנו עומדים להתחיל, זה כתוב באיזה מקום

ואנחנו בהיכון

הברזל לוחץ, כסא המפלט כבוי

 

מוציאים את הידיים מהכיסים

המכנה המשותף יורד נמוך

עכשיו הגשם מטפטף בעדינות

שוטף את הידיים, מרטיב את הפנים

 

מוציאים את הידיים מהכיסים

מניפים אותן באוויר

ככה מרגישים את סערת הרוחות

נותנים לטיפות הגשם לטפטף עלינו בעדינות

 

 

תחושה שהיתה לי ביום גשם קל, והאבק אותו אבק זה בכלל משפט שמישהי אחרת כתבה. השיר נכתב במרץ 2013

 

מילים שלא המציאו

 

המלצר ניגש אלייך, שאל אם את רוצה עוד משהו

קפה, אספרסו קצר בלי סוכר, תודה

הוא הביט לעברי והחזרתי לו תנועה עם הראש

כמעט קמתי ללכת, שכנעת אותי עם העיניים להישאר עוד קצת

 

ברקע פסנתרן ניגן מנגינה מוכרת

זוג צעיר ישב מאחורינו, דיברו על חלומות גדולים

לא יכולתי להפסיק להקשיב להם

אולי יכולתי לדמיין את עצמנו מדברים ומישהו מקשיב לנו

 

על הקיר היתה תמונה של איש מבוגר עם כובע

הבטת עליו ושאלת אם ככה אנחנו נראים מבחוץ

בלי קול עניתי, בשבילך המציאו מילים שלא קיימות במילון

יום אחד אכתוב לך אותן על נייר ואניח על השולחן שלך

 

המלצר הגיש לך קפה קצר, אספרסו, והלך

לא שאלתי איך, לא שאלת אותי למה

חשבתי, יש מילים, ויש בדידות

ויש נהר שנחצה ביחד אל הארץ המובטחת

 

 

בסוף כולנו נתלים באותה תקווה

שנינו נקום ונצעד לאט אל הדירה

הזוג הצעיר יגשים חלום אחד

ואנחנו נתכסה בלילה לפני שנשכח מהכל

 

את תמיד משכנעת אותי להישאר

וכשיש שיר יפה ברדיו, אנחנו אפילו רוקדים בשתיקה

אולי זה בשביל שלא ניפול במקרה

אני יודע יש מילים שהמציאו במיוחד בשבילך

 

 

הכל התחיל ממשפט אחד וממנו כבר נבנתה סצנה שלמה. אולי אמיתית. השיר נכתב באפריל 2020

מלכודות

 

שני מאבטחים צעירים בכניסה,

מעילים שחורים וכובעים שמסתירים את הפנים

מנהל כבד משקל זז מצד לצד

הולך בין הנוסעים, מביט על השעון

 

על הספסל בצד

יושבת זרה, מחכה שהמלכודות ייפתחו

והיא תוכל ללכת ביניהן

בלי ליפול

 

עוד מעט הרכבת מגיעה

הכרוז מכריז להיזהר מהקו הצהוב

ולא לעלות לפני שכולם יורדים

הזרה עדיין יושבת על הספסל, היא לא מחכה שמשהו יקרה בינתיים

 

בכביש הסמוך, מכונית אדומה

נוסעת מהר, פניות חדות, אין אף מכונית אחרת בסביבה

אורות גבוהים מאירים את השדרה

בינתיים שום דבר לא קורה

 

הזרה יושבת על הספסל

מחכה שהמלכודות ייפתחו

אולי היא צודקת, וזה המקרה באמת

שני חיילים עוצרים ליד מכונת המשקאות , קונים וממשיכים

 

אנשים עוברים , אנשים לא עוצרים

גם המנהל הולך אל הצד השניו

היא יושבת על הספסל

מחכה שהמלכודות ייפתחו והיא תוכל ללכת ביניהם בלי ליפול

 

לא מביטה על השעון

שולפת סיגריה מהקופסא ויוצאת מהתחנה לעשן

אנשים עוברים, אנשים לא עוצרים

והכרוז מכריז על הרכבת הבאה

 

האור מסנוור

רחש של קולות

מעשנת מהר וחוזרת אל הספסל

לא מאמינה שזה יקרה, אולי היא צודקת

 

 

היא זרה, יושבת על הספסל עם התיקים שלה, מחכה שמשהו יקרה במקום הכי עמוס בעיר. השיר נכתב במרץ 2013

השפויים היחידים

 

מזג אוויר צונן

בחוץ קר ומקפיא

אל תשימי לב למה שאנשים אומרים

אנחנו השפויים היחידים

בין כל המשוגעים שלא יכולים לדבר

 

אל תפחדי לצאת החוצה

אנחנו היחידים שיכולים לעמוד חזק

מול הרוח הסוערת, בתוך המים הקרים

כשהשוליים זזים מהר

אנחנו השפויים היחידים

 

בחוץ זה הזמן עכשיו לשתיקה

קלה כמו כבדה, מחזקת ומחלישה

אל תשימי לב למילים, לדממה מסביב

גם אלוהים יודע לשתוק כשצריך

מזג אוויר צונן, כבישים ריקים

 

אל תאמיני לשתיקות האלה

אנחנו לא לבד

הרוחות חזקות הן ילוו אותנו לכל מקום שנבחר

אנחנו שפויים, השפויים היחידים

בזמן שאחרים משתגעים מהר בלי סימנים

 

כשנחזור הביתה, נרגיש מוגנים

אל תאמיני למה שמספרים

אנחנו תמיד יכולים לחזור

מזג אוויר קר, רוח סוערת

אל תדאגי אנחנו שפויים, השפויים היחידים

 

 

עם הזמן אנחנו מבינים, שאנחנו השפויים היחידים גם כשאחרים חושבים שהם צודקים. אז אל תפחדי מזה .

השיר נכתב במרץ 2013

לדבר

 

בואי נדבר עכשיו

עד שידעכו המילים

מבטים יחליפו את המשפטים

בסופנו, הסיפור הרי ידוע

 

בואי נישאר ערים עד שלא נרגיש יותר צורך

בסוף נירדם

באמצע הלילה או בתחילת היום

כשמנקי הרחובות יעלימו את מה שליכלכנו

 

כשנצא מחדש, נוכל שוב לצלול אל הקרקעית

שם נמצא את כל הרמזים

רק כתמי דיו ישנים יישארו עלינו סתם

בואי נשאיר משפטים שלמים , שישמשו לנו ערובה

 

אם תרצי, נוכל להמשיך ולגשש בעירום

לחכות שיתפזרו מעלינו העננים

תגידי לי את, אם אנחנו שייכים לכל זה

יש לנו כללים ברורים, ויש כאן מאבק שלא נגמר

 

בואי נדבר עד שידעכו המילים

ולא תהיה לנו סיבה עוד להמשיך

השירים הרי נכתבים מעצמם

אז בואי נדבר עכשיו

 

גם אני רוצה לנסוע יום אחד עד הסוף

להמשיך בנסיעה בלי לעצור

ואז לכבות את האור לפני שמחשיך

תגידי לי אם אנחנו שייכים לכל זה

 

מדי פעם מציצים מהחלון

תספרי לי איפה החיים האחרים שלך עכשיו

כל מה שנעשה כעת

יחזיק את העבר שלנו מעל המים ולא יתן לנו לטבוע

 

בואי נישאר ערים כל הלילה

אין לנו סיבה להירדם

הלכנו רחוק מדי בשביל לחזור בשביל זה

והבוקר הזה כל כך יפה

 

 

איפה החיים האחרים שלך עכשיו? בואי נדבר על זה לפני שנדעך. בסוף הרי נירדם ממילא. השיר נכתב במרץ 2014

אוסטרליה סיפור אהבה

וכשכל מסביב צף עד טובע

אני מדמיין

איך אנחנו נמלטים מכאן ברגע האחרון

יש מקום בחוץ שמחכה לנו

 

לשבת איתך מול הים

לראות ספינות נעלמות באופק

רק שנינו וקרוואן אחד על החוף

אוסטרליה

 

כל המרחקים מתקצרים בסוף של הסיפור

הזמן דועך בשבילנו

אל תלחמי בזה כעת

יום אחד נפליג מכאן בסירה עשויה חלומות

 

כשהכל נופל בתנועה איטית

אני בורח אל הדמיון

חלום אחד תמיד נשאר שלם

מחזיק אותי בכוח

 

נשב על החוף ולא נזוז

בקבוקים ריקים יהיו מונחים לידנו

וכשיעלה הלילה

נלך עד הצוק ובחזרה

 

אוסטרליה זה סיפור אהבה מרחוק

לא היינו, לא נגענו, לא הספיקה לשרוף אותנו

כל המילים מזדהות איתנו

אולי לא היה לנו מה לכתוב

 

מדמיין אותנו נוטשים

משאירים מאחור קודש וחול, אימה ושיגעון

מדמיין אותנו צוללים, כמעט טובעים

רק המים הרבה יותר ברורים

 

 

תמיד יש לנו פנטזיה להגיע לאוסטרליה, להישאר שם, זה סיפור אהבה מרחוק. השיר נכתב במרץ 2013