לא מעט מהשירים שאני כותב הם על בית, מה שהיה ומה שאני חולם שיהיה, על הבית שלנו, זה שאנחנו בונים כל יום וזה שאנחנו יום אחד עוד נזכה לבנות ולגור בו. אומרים שבית זה כל מקום בו אנחנו נמצאים. לא יודע אם זה נכון, הבית בשבילי הוא המקום בו אני נמצא איתך, על הספה, כששנינו מדברים ושותקים, צוחקים ונענשים. אין לי מקום אחר בשבילך, אין לי בית אחר עבורך. יום אחד אנחנו נבנה אותו, יום אחד יהיה לנו בית כמו שתמיד חלמנו עליו.
הבית חשוך מדי הלילה אי אפשר לזהות את הצל שעל הקיר אין תנועה בין החדרים הבית חשוך מדי בשביל להבין מי נמצא בו ומי הלך ממנו כל הנורות שרופות ואין אותות אזהרה דלתות לא נטרקות בלי סיבה ושום תינוק לא בוכה בחדר הקטן הבית חשוך מדי הלילה כאן אין שורשים ולא תמונות דהויות […]
כיבינו את הטלוויזיה בלחיצה הכל מת בבת אחת השחקנים נעלמו, המשכנו לבד הכרנו את התסריט, הרי ידענו את העלילה אנחנו רוצים את השלמות כל אחד בדרכו, כל אחד לעצמו בית עם חצר, מיטה עם שמיכה עבה קירות חלקים, דף לבן ובערב כשהכל עושה צורה של נגמר אנחנו מתיישבים זה מול זו לא אומרים […]
לא כול הקווים צריכים להיות ישירים לא כול דבר צריך להיות מסודר לא כול הדברים שנאמרים צריכים להיות דברי חוכמה לא כול אהבה צריכה להיות פתורה לא צריך לחכות כול הזמן למישהו לא לכול מקום צריך לנסוע לא כול דבר שלילי יהיה חיובי לא כול שיר צריך להיות ברור לא כול דבר צריך […]
אני מבקש עכשיו את החלום שיעיר אותי מלילות בלי צרחה אי אפשר לראות את השמש עולה סוגר את החלון מבקש הפסקה יש אור גדול שמאיר עלי אי אפשר לצאת החוצה לבוא אלייך להיכנס אל תוכך אל תוך מי שאת, אל תוך הנשמה שלך כמו מסלול של חבלים וסולמות אני בולע את […]
אנחנו עומדים אחת מול השני את נוגעת בי אני מרגיש את המחט חודרת עמוק זה הלב שדופק במהירות האור עצם הכאב הוא שאלה מסובכת רוצה להתעורר במקום אחר זה סרט רע רוצה להרוס הכול לשכוח שפעם היינו קיימים שני אנשים ציניקנים שלא למדו לחיות עם הגבולות החופפים כמה שנשקר לא נרגיש בהבדל […]
מביט בשלטים המתחלפים לא מצליח לקרוא את המסרים סימנים מתפזרים עכשיו לא יודע, אם אני מתקרב או מתרחק אני יודע, אם ארוץ מהר יותר אמצא את המפתח לשיגעון הזה המשחק ייגמר ואוכל שוב לעבור בפתח הדלת אני רוצה לעצור את הזמן ולתת לקילומטרים להמשיך שוטף פנים, מסיר את הזיעה מעלי כמו חטאים קטנים […]
כשהשלטים יורדים אורות נוצצים נכבים כמעט וניתן להסיר את המסכות ולהישאר עם הפנים אל מחוץ לתמונה כן, עכשיו הקאובויז מסתובבים חופשי בין רחובות שוממים לבתים ריקים אנחנו מריעים להם בלי מילים הם באו, לקחו כל מה שבא ליד, לא נשאר מזה דבר אי אפשר להימלט מהרחובות גם כשהם מתים דברים שלמדנו, שפה, עיניים […]
ועכשיו אנו מזדקנים גם בגיל שלושים מרגישים את זה חולף בתוכנו זה לא מכין אותנו לשום דבר פתאום נלחמים פחות פתאום שלמים עם כל הצער כן, החיים הם מה שהם לא הרבה יותר, לא מעט מדי ועכשיו בגיל שלושים אנחנו פתאום מבינים איך ההורים שלנו, נראים ובלילות, שהעולם בחוץ מתפוצץ לרסיסים אנחנו מתכנסים […]