ילדות
שם הכל התחיל, זה לא היה קל, אבל משם זה המשיך, ותמיד חוזרים אליה, תמיד יש לאן. אל הצעצועים הישנים, הגינה בין הבניינים הנמוכים, המגרש הישן, הבית הקטן, הנסיעות והחלומות. הכל מתחבר מעת לעת לשיר או יצירה אחרת.
אני כותב על ילדות, מנקודת מבט של מבוגר שמסתכל עליה כנקודת התחלה , לפעמים כנקודת סיום, לא פעם בתחושה של החמצה נצחית , חלום או אשליה, שמבקשים עדיין להתגשם אבל הם שנשארו מאחור. אני אוהב את ילדותי , למרות שלא פעם נדמה לי שהיא דחתה אותי.
איך הילדות נראית בעיני היום?
והיום, היום אני מתבונן במראה ולעיתים באישה שמולי, אני יודע שאני עדיין ילד שהתבגר מוקדם מדי ומשלים עכשיו פערים. לפעמים זה ילדותי, לפעמים זה נחמד, זו הילדות הראשונה או השנייה שלי, תלוי איך סופרים את זה.
מכאן הכל שלי
פעם בשבוע, על כביש ארוך שמתחיל ביציאה מהבית ונגמר בנקודה רחוקה נוסע שעה לכל כיוון ברקע, צלילים נלחמים איתי...
כבר לא ילדים
זוכר את הרובים ששיחקנו איתם שהיינו ילדים עכשיו הכול השתנה אסור לנו לשחק יותר הילדות התרחקה עכשיו נשחק במשהו...
ברחבה הרטובה
אישה הולכת לבדה ברחבה הרטובה של הקניון היא תחזור הביתה ותמצא את הכוכב הראשי אצלה בסלון גיבורי הילדות שלנו...
חוזר אל ילדותי
חוזר אל ילדותי אל גן המשחקים הנטוש מניח את עצמי בפינה זה לא אני שהלכתי לא הפסדתי דבר ...
ברחובות ילדותי
ברחובות ילדותי התרוקנו הבתים הילדים שהכרתי הלכו עכשיו אלך גם אני כותב יומן במחברת ישנה תיאור של רגע...