הדליקו את השמיים
הם הדליקו את השמיים באלף הבזקי אור לא ידענו איך זה נראה עד שהרגשנו את פיסות הלילה נופלות עלינו...
אף פעם לא אהבתי להיות ילד, גם כשהייתי ילד. תמיד רציתי להיות מבוגר. כשהכרתי את אישתי, הבנתי מה הפסדתי. אז מדי פעם אני חוזר לרגע הזה, חוזר לשלב בו אני ילד, בגוף של מבוגר עם תבונות של אדם שרואה את עצמו זקן.
יש משהו מהפנט בילדים, הבעיה היא שבחלקם יש משהו מפחיד, תמימות דו כיוונית, תפיסה חסרת אחריות של המציאות. תמיד היה לי קשה עם זה.
איזה ילד הייתי
לא הייתי מטפס על עצים והייתי מפחד לעלות על גגות גבוהים. אהבתי להיות ברחוב ולשחק, רכבתי על אופניים בלי פחד. לא היו לנו מחשבים, ולא טלוויזיה רב ערוצית. רק כדורגל ומוזיקה.
הם הדליקו את השמיים באלף הבזקי אור לא ידענו איך זה נראה עד שהרגשנו את פיסות הלילה נופלות עלינו...
ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה אני נשאר מול המסך מחכה שמשהו יתחיל והכלבה מביטה בי בינתיים לא...
זיכרון ילדות עכשיו מתעתע קירות לבנים, בית קטן עכשיו ליד השולחן אין כסאות סיגריה נכבית מעצמה זאת לא...
כשאגדות הילדים מתחילות את נכנסת לתוכן ונעלמת בזמן שאני נאבק בפינה הקנאה לא מתפוגגת, הרגלים לא משתנים כל מה...
שלושים שנה לוחץ על הגז התנועה משתנה, המהירות אותו דבר הנוף מתחלף בחלון אל תביטי עלי עכשיו, זה כל...
הבטת עלי דרך המראה לראות איך אני נראה כשאני מביט עליך, מביטה עלי, בשביל לדעת מה אני מרגיש בכל...
לוקח איתך הפסקה באמצע היום עושים אהבה מקרוב ומרחוק בחוץ ילדים מסתובבים חופשי אצלנו השדים מתפרצים, אנחנו לא מפחדים...
ישבנו במרפסת כששמענו את הזיקוקים מתפוצצים בשמיים לאלף רסיסים לפני שהכל נפל והתפרק גם אנחנו היינו כבר מותשים ...