כבישים

הפנטזיה האינסופית, לעלות על הכביש ולנסוע אלפי קילומטרים, מקצה לקצה, בלי הפסקה, לחצות יבשות. ברכב אחד, עם מוזיקה טובה שמתנגנת ברקע, מחשבות ונופים משתנים. זו הפנטזיה שתמיד תרוץ בראש.

כבישים זו המטאפורה הכי טובה שיש

אולי ראיתי יותר מדי סרטים, אולי קראתי יותר מדי ספרים, אך זה תמיד מושך אותי. גם כשאני נוהג, אני חושב על זה. הכביש הוא מטאפורה נהדרת להרבה דברים בחיים, רק צריך להשתמש בה בצורה נכונה, במינון סביר, ולזכור שזו רק פנטזיה, בסוף תמיד עוצרים.

 

שיר של עגנון

ראיתי אותך ישנה

בזמן שהתעוררתי מחלום על סיפור של עגנון

הבטת עלי מתוך שינה

לא יכולתי לנחש

חשבת שיש כאן משהו שונה

 

פעם הייתי כותב את המילים

אחר כך מחפש משמעויות

היום החלומות לא אומרים לי דבר

אז יוצא מהבית ונוסע רחוק

למצוא לעצמי מקום

 

ראיתי אותך ישנה

ובחלום היה שם משהו אחר

בתיכון הקשבתי לכל מילה

קראתי את הסיפורים של עגנון וחשבתי

איך נראה העולם נוכח מבעד למילים

 

גם אנחנו נוסעים ושותקים

בכבישים לא מסומנים

בין הבתים שלנו לאלה של אחרים

ואת כל כך יפה ולא ברורה

נשאר לחכות לך

 

רעש גדול מתחיל מלמטה

ועולה ועולה ,עד שאי אפשר לפשט אותו יותר

הזמן, התקופה, היופי שבכל זה

את נשארת לישון מאוחר

בזמן שאני שוקע בעצבות כמו בסיפור ההוא של עגנון

 

 

משיעורי ספרות בתיכון אני זוכר את הסיפורים של עגנון, התחברתי אליהם. פתאום באמצע הלילה אני נזכר ברופא וגרושתו. השיר נכתב במאי 2014

אם נתחיל לנסוע עכשיו

אם נתחיל לנסוע עכשיו

לא נוכל לעצור

הזמן שלנו תמיד מתקצר בקצוות

בסוף אנחנו נשארים כל הלילה בחוץ

 

את מקשיבה לרדיו

ואני מביט מהשמשה על אנשים חולפים

המון אדם בתנועה אחת

רק שנינו נמצאים מחוץ למעגל

 

אם נתחיל לנסוע עכשיו

תספרי לי אם זה כואב

במקרה שאפגע בך

תדעי שאני מצטער מראש על כל דבר

 

כבישים עמוסים באנשים בורחים

בשוליים שלטים גדולים

מכאן לשם, אם נתחיל לנסוע

לא נצליח לעצור

 

והפחד שלנו משתק

תביטי על הפנים, על העיניים הנופלות

מדמיין קולות של אמבולנסים

וזעקות שבר מחרידות

 

כן, זה שוב חוזר

בסרט חדש, עם הגיבורים הישנים

את לא מדברת, אני מדמיין כל פרט

בשתיקות שלנו יש עוד סיכוי להינצל

 

אם נתחיל לנסוע עכשיו

לא נצליח לעצור

הזמן שלנו מתקצר בקצוות

בסוף אנחנו נתקעים כל היום בפקקים

 

 

אז אם נתחיל לנסוע לא נוכל לעצור, את מוכנה לזה? גם אם זה אומר שניתקע בפקקים? השיר נכתב ביולי 2014

העיר שלי בשיפוצים

העיר שלי בשיפוצים

סגרו נתיבים

הציבו מחסומים בשולי הדרכים

אין כניסה לרחוב שלי עכשיו

העיר בשיפוצים

 

תחכי לי איפה שפעם היינו יושבים בלילות, כשלא היה לנו לאן ללכת,

אז הזמן ברח לנו מהידיים

תחכי לי כשאשוב עם כל הסיפורים בתוכי

דברים שאי אפשר להסתיר ממך

 

העיר שלי בשיפוצים

הם סגרו את הכביש הראשי

צריך לנסוע בדרכים חלופיות

הוציאו את המרצפות והמדרכות עכשיו ערומות

 

את יודעת שאני לא אוהב לרוץ במעגלים

תחכי לי כשאחזור הביתה עם גוף קורס

זה מה שנשאר מהלב

אחרי שהכל מתרוקן בפתאומיות

 

העיר שלי נעלמת במהירות

אני כבר לא מכיר אותה

האם את זוכרת איך היא נראתה

לפני שהם החליטו לשנות אותה

 

תחכי לי ואספר לך איך זה מרגיש

להיות עץ בלי שורשים

להתנדנד ברוח עד שנושרים על העלים

העיר שלי בשיפוצים

 

 

משפצים את העיר ואני רץ בין כבישים חסומים למדרכות ערומות. לפעמים אני צריך לרוץ במעגלים. השיר נכתב בפברואר 2020

בדרך מכאן לשם

בדרך מכאן לשם, כבישים ריקים

עברנו ליד השדות הרחוקים

מצאנו את עצמנו נעים בין זיכרון להווה

ברקע שר הזמר שאני אוהב

נוסעים רחוק, מתרחקים ומתקרבים לקו האש

 

חשבתי על  המסלול שעשינו

בלי הקלישאות המוכרות על מה כבר עשינו

הרבה תבניות מוכרות

חשבתי על העבר ומה שמפריד בינינו

לעיתים נדמה לי שאין שום דבר באמצע

 

ניסית לקחת מה שאפשר

הבטת דרך השמשה אל הדרך

דמיינת שהיא תמונה שאפשר לשנות

דיברת על הילדות שלנו ושלהם

אחר כך ראיתי שביקשת קצת יותר

 

בדרך מכאן לשם,

מתרחקים ומתקרבים לקו האש

כבישים ריקים, שדות רחוקים

ליד הג'יפים והחצרות הגדולים

חשבתי כמה רחוקים הנעורים שלנו כעת

 

ילדים קטנים שוטטו בינינו

ושם על קו הגבול, יכולנו לדמיין את התמונות

צחקת ואחר כך שתקת

אני התעייפתי מכל המחשבות

בדרך מכאן לשם

נדמה שהתבגרנו, פתאום הבנו הכל

 

 

נסיעת יום שישי למקום רחוק, בדרך הרהורים מכאן לשם ועלינו. השיר נכתב באוגוסט 2014

ערים זרות

בכל קמט של פנייך מתחבר לי סיפור

שניים זרים במרחק של אחד

חולמים על הדרך עד לכאן

כשזה התחיל דלתות נטרקו בבת אחת

ניסינו להיות זרעים של פיכחון

קיווינו שמשהו יצמח בתום האינסוף

 

לפני השיגעון

לא היתה לנו אז כוונה

היום כל קמט בפנייך מאחר בשעה

עוד נוסעים בכבישים ישנים

עוברים מארץ לארץ בלי שנרגיש

מחכים שהשדות יפרחו ואנחנו נקצור תענוגות

 

אחר כך נבשיל

לא יודעים בשביל איזו מטרה

שעה ועוד שעה בסוף חוזרים אל ההתחלה

את לא אוהבת, את גם לא רוצה להאמין

בעיר העתיקה איבדנו את עצמנו

עוד לפני שהתחלנו להבין

 

תמונות שחור לבן מכסות את הקירות

אנשים עצובים מכסים את הרחובות

אנחנו ביניהם זורעים שתיקות

תאהבי אותי או תתמכרי לחולשות

כל קמט בפנייך זה סיפור כתוב

 

בסוף הרי ניגמל משטויות

וכל קמט על פנייך יגלה לי דבר חדש

במוקדם או במאוחר

משהו ידליק את הניצוץ

זו תדליק את הבערה

ואנחנו עוד נחזור אל ערים זרות

 

 

שבועיים בערים זרות, אנחנו עוד נגיע אליהן במקרה או בכוונה. השיר נכתב באוקטובר 2014

עוצר בשביל להמשיך

הכבישים ריקים בבוקר

אני עוצר בתחנות מזדמנות

עוצר את עצמי בשביל להמשיך

ואז מביט על הנוף כמו לפני התקוות האחרונות

 

אצלי הימים קצרים

אצל אחרים הם נמשכים בלי סוף

אולי לא אגיע, אולי אגיע בסוף

רוצה לדעת מי יחכה לי ליד השער

 

כולם רוצים לרכב עם המלך

אני מדמם מנועים בשקט

כשהנוף מתחלף והזמן מתקצר

משהו בתוכי נאבק לעצור בשביל להמשיך

 

לפעמים נדמה לי שכל מה שאנחנו עושים

זה גורפים שלג בזמן הסערה הגדולה

השלג נערם בגיל העמידה

ואז אנחנו מתחילים להחזיר את החובות לאט

 

עוצר את הרכב בתחנות מזדמנות

עומד חסר אונים מול השירים

הזמן לא חשוב , הרי אני אגיע לקרקעית

אגלה שם ששום דבר לא מוחלט כמו שחלמתי

 

אנשים באים , אנשים הולכים

רוכבים עם המלך

אני מדומם מנועים בשקט

בסוף כל התקוות הטובות נאבקות להישאר

 

אני עוצר בלי הפסקה, עוצר בשביל להמשיך

ליד הרחוב האחרון

לא יודע אם יש עוד מקום

אז עוצר את עצמי בלי מילים

 

 

לא יודע אם זו התחושה או אם זה אמיתי, לפעמים אני עוצר רק בשביל להמשיך. השיר נכתב בנובמבר 2014

יש מקום לזיכרון

לפעמים הזיכרון מתעתע

נוצר תוך כדי תנועה

נסענו רחוק בשביל לראות אם הוא קיים

אולי הוא תלוי על שלט במפתן הבית

 

בעיר רחוקה, כל החוטים התחברו

לסיפורים היו פנים, למבנים היו כתובות

ראינו את הכבישים, עוד מבט אחד

אולי הזיכרון עדיין חי

 

ואז הרכב נעצר, רחוב כמעט מקרי

יצאנו ועמדנו מחוץ לבית הישן

הוא עדיין עמד שם,

ספר את השנים, ספרנו איתו את מה שנותר

 

כמעט כולם עזבו

פה ושם מבנים נשארו כשהיו

הבית הישן, איש לא גר בו היום

עמדנו מול הדלת, קיווינו שמישהו אחר יחזור

 

סיפורים התחברו

טוב ורע, געגועים וזיכרונות

הכל מוצא בסוף מקום

עכשיו נכון

 

בדרך חזרה, לקח כמה שעות

חשבתי לעצמי

מי יבוא לראות את הבית הישן שלנו

מי ירצה לשמוע את הסיפור שלנו כשאנחנו נרצה לחזור

 

 

השיר נכתב בעקבות ביקור בבית ישן, בית אימי, שאלתי את עצמי, אם פעם יהיה גם לי בית ישן לחזור ולבקר בו. השיר נכתב בנובמבר 19

איפה את באמת

באמצע הדרך אלייך

נזכרתי בכל המלחמות שעוד לא נגמרו

איך החומות לא התמוטטו

ואיך האידיאולוגיות הגדולות עדיין כאן

 

עומד מול מבטים שקופים

וכותרות שאי אפשר להציל

בדרך אלייך אני שוב שוקע

במילים שכתבו אחרים, איפה את באמת

 

על השולחן תמונות להשכרה

מהחיים שלי, מהחיים שלך

ועל המדפים

ספרים שלא הספקנו להקריא אחת לשני

 

אל תתאהבי מחדש , אני יודע שזה לא אפשרי

גם הכבישים מגיעים לנקודת אין מוצא

ובינינו מה עוד נותר להסתיר

בדרך אלייך אני עוד מדמיין איך זה נראה באמת

 

כשהילדים בתוכנו מבקשים לצאת החוצה

כל הדלתות ננעלות, החלונות נשברים

ומישהו מאיתנו תמיד צועק, לכאן או לשם

כן, המלחמות עוד לא נגמרו

 

קורא את העיתונים, כותרות מהדהדות

ושוב בוער באיזה מקום

התקוות נעלמות מהר, מכאן או משם

איפה את באמת

 

שלטים מהבהבים בכניסה וביציאה

אני לא יודע איפה לעמוד

על השולחן תמונות להשכרה

מהחיים שלי, מהחיים שלך

 

 

המלחמות לא נגמרות, והאידיאולוגיות הגדולות לא קרסו. אך איפה את באמת. השיר נכתב בנובמבר 2014

זעם וצער

יש רצח כאן בחוץ

בין הכבישים החשוכים לשכונות המגודרות

בגדר של תיל דוקרני

יש כאן רצח

 

כולנו בורחים ממשהו, מחפשים גאולה

מחפשים ממי להתחבא, ממה להתייסר

מבקשים להוציא את הילדות שלנו למשחק חוזר

לחזור בשביל כל מה שיש לנו , אולי נצליח להסתדר

 

יש כאן רצח בחוץ

ואנחנו חוזרים אל העבר , בשביל להצדיק טעויות שנעשה בעתיד

מול מסכים, שלטי חוצות זוהרים

אף פעם לא הבנו את הפרטים הקטנים של הכותרות

 

סדקים מובילים אותנו לאורך השביל

זה נגמר, הזהב מת , אפשר לדפוק את המסמר האחרון

מגיעים אל השברים בכבישים ללא מוצא

יש כאן רצח, זה לא יכול להיות אחרת

 

מה נעשה מול מבוך הצללים, מול הזרם הזה

גם המשוררים שלנו נרצחו

כל אחד בורח מזעם וצער

חוזרים אל העבר בשביל להצדיק את העצבות שנרגיש בעתיד

 

אישה תלויה על הגדר, היא לא פסל של שום דבר

זמן במעקב, פנים נצרבות, אי אפשר לגעת

יש כאן רצח של דמות אב או דמות אם

עוד מעט נחזור וננקה את הדם

 

 

זה לא רצח מוגדר אבל הוא מתרחש כאן כל הזמן. השיר נכתב בדצמבר 2014