רדיו

זיכרון ראשון, ימי שבת, יושב צמוד לטרנזיטור מאזין לשירים ושערים. זיכרון שני, כל יום לקראת השעה שמונה בבוקר , אחת וחצי בצהריים וברבע לשבע בערב פינות ספורט ברשת ב'. זיכרון שלישי, ימי שבת בבוקר תוכניות בידור ישראליות. זיכרון רביעי, מצעדים שבועיים ושנתיים.

זיכרון חמישי, מחכה שהשידור של ההופעה יתחיל. זיכרון שישי, מאזין לרדיו לאורך כל הנסיעה.

כל כך הרבה זיכרונות יש לרדיו מהילדות והלאה, לעיתים נדמה לי שאנחנו הדור האחרון שעוד נהנה ממנו, ואולי הרדיו בכל זאת ינגן לנצח.

הרדיו ואני היום

אני כבר לא מסוגל להקשיב לרדיו, יותר מדי דיבורים, יותר מדי פרסומות, פחות מדי מוזיקה. אני אוהב לבחור את המוזיקה שלי. אז אני מכבה את הרדיו. בראש שלי הוא עדיין פועל, מנגן את מה שאני אוהב.

המשכת עם החיים

נשען על המעקה

מביט על האנשים מסביב

לאן שלא הלכת

המשכתי עם החיים

 

מקשיב לשלום שר על המשיח

ויורד בתחנה בדיוק שהכסף נעלם

תנועה מהירה במדרגות

מזכירה לי קליפ משנות השמונים

 

עוד מעט תתקשרי אולי אני רק מדמיין

לא כתבתי לך מכתבים, לא ביקשתי שתישארי

על המדפים נשארו ספרים שקראת

וברדיו מדווחים על עוד מבצע ועל עוד הרוגים

 

אנשים עולים ויורדים

דופקים כרטיס

אין לאף אחד מפה

גם אני נרדמתי בשמירה

 

לאן שלא הלכת

המשכתי בחיים

לא משאיר אחריי עקבות

לא חשפתי את שלך

 

שומע את שלום שר על המשיח

וחושב אם את עדיין בסביבה

אולי את מקשיבה

לא ביקשתי ממך להישאר

 

 

חזרתי מהעבודה ובמדרגות של הרכבת שמעתי את שלום שר, חשבתי, לא ביקשתי ממך להישאר. השיר נכתב ביולי 2014

גברים אמיתיים

תמונות מונחות על שולחן העץ הישן

סיפורים מעלים אבק בראש ועל הנייר

מהחלון אי אפשר לראות שום דבר

בינתיים במדבר, אין תחרות ריקודים יותר

 

יושבים על אותו בקבוק מהיום הראשון

כל הנשים שהיו כאן, הלכו מזמן

לנו אין טראומות של גברים אמיתיים

רק תעלות חשוכות וגיבורים שלא נוכל לגלם לעולם

 

משתיקים את הרדיו, לא לשמוע דיווחים על שום דבר

שבילי הזהב שדמיינו נחסמו מזמן

אצלנו התמונות נשארות על השולחן

מדי פעם מציצים , מנסים להיזכר

 

בלי מילים נזכרים בגברים שנטשו הכל

רצים בדהרה , אולי הדלת תיפתח

ובינתיים במדבר, אין תחרויות ריקודים יותר

המטוסים כבר לא טסים נמוך בשביל לראות

 

לנו אין טראומות של גברים אמיתיים

רק תעלות חשוכות של הזיות

גיבורים שלא נוכל לגלם

ואלף סיפורים שלא נוכל לספר

 

מביטים מהמרפסת אל הרחוב

ילדים וזקנים, תנועה של יום ראשון

במבט אחד אנחנו יכולים לראות הכל

פעם עוד נצליח לכתוב על זה סיפור

 

 

הרעיון לשיר עלה בעקבות שיחה שניהל מודי בר-און בתוכנית התיעודית שלו "כביש 90" עם בחור מהערבה על ימי מלחמת לבנון הראשונה. שניהם שירתו בה. אז חשבתי שיש גברים עם טראומות אמיתיות. השיר נכתב ביולי 2014

אם נתחיל לנסוע עכשיו

אם נתחיל לנסוע עכשיו

לא נוכל לעצור

הזמן שלנו תמיד מתקצר בקצוות

בסוף אנחנו נשארים כל הלילה בחוץ

 

את מקשיבה לרדיו

ואני מביט מהשמשה על אנשים חולפים

המון אדם בתנועה אחת

רק שנינו נמצאים מחוץ למעגל

 

אם נתחיל לנסוע עכשיו

תספרי לי אם זה כואב

במקרה שאפגע בך

תדעי שאני מצטער מראש על כל דבר

 

כבישים עמוסים באנשים בורחים

בשוליים שלטים גדולים

מכאן לשם, אם נתחיל לנסוע

לא נצליח לעצור

 

והפחד שלנו משתק

תביטי על הפנים, על העיניים הנופלות

מדמיין קולות של אמבולנסים

וזעקות שבר מחרידות

 

כן, זה שוב חוזר

בסרט חדש, עם הגיבורים הישנים

את לא מדברת, אני מדמיין כל פרט

בשתיקות שלנו יש עוד סיכוי להינצל

 

אם נתחיל לנסוע עכשיו

לא נצליח לעצור

הזמן שלנו מתקצר בקצוות

בסוף אנחנו נתקעים כל היום בפקקים

 

 

אז אם נתחיל לנסוע לא נוכל לעצור, את מוכנה לזה? גם אם זה אומר שניתקע בפקקים? השיר נכתב ביולי 2014

על כביש מהיר

מכבה את הרדיו בכוונה

זו נסיעה קצרה את אומרת

אז אולי תעלה על הכביש המהיר

להרגיש את הנוף זז במהרה

 

בין השברים יש אנשים שעוד מנסים

אנחנו ארזנו את מה שהיינו צריכים

קופסאות ומזוודות קטנות

אל תנסי את הקסמים לפני שניפול

 

מרוב שיריי אהבה לא מסוגלים לגלות

מה אמיתי ומה רק קרוב

רבים באמצע הרחוב ואז מקשיבים לבלוז

רוצים לגלות איך נראית האמת בצד השני של הפנים

 

מכבה את הרדיו , מאזין רק לשנינו

שתיקות מסודרות ונשימות עקביות

את מחזיקה לי את היד כמו רוצה לומר שאת מפחדת

אף אחד לא יעצור אותנו בקצה של הדרך

 

אני כבר לא מדמיין חיים אחרים

ואת לא חולמת חלומות של זרים

שנינו על אותו מסלול באותה הדרך

מרוב שיריי אהבה , זה נשמע קצת אחרת

 

אנשים אוספים את עצמם מבין השברים

אנחנו לוקחים פחות ומחזירים מה שצריך

מכבה את הרדיו להאזין קצת לעצמנו

אז שותקים חזק יותר מכל מילה שלא הבנו

 

 

לעלות על כביש מהיר ולשתוק, לגלות איך אנחנו נראים ומרגישים כשנוסעים מהר יותר. השיר נכתב ביולי 2014

תחכי לי

תחכי לי, תחכי לי בפינה

איפה שפעם עמדה מכולת של הזקן

היום ילדים מדליקים שם מדורה

נשענים זה על זה כדי לא ליפול

ואת תחכי לי שם, בדיוק בזמן

 

שני כדורים, סוגר את הרדיו

משאיר אור בחדר הקטן

אם יבואו השדים הטובים

יהיה להם מה לראות

 

תחכי לי, תחכי לי בפינה

שאיש לא יראה, שאיש לא ידבר

סיפורים ושמועות, תמיד מתחברים

ואצלנו, לא מבינים שום דבר

את תחכי לי שם, תחכי לי בפינה

 

בגדים יפים, נעליים משופשפות

מביט מהמראה, איש לא יוצא, איש לא נכנס

חושב על מה שאגיד, ואיך תעני לי לאט

ננעל על רמזורים ותמרורים

לא רואה איך בבתים, האורות נכבים

 

תחכי לי, תחכי לי בפינה

מזוודה קטנה, תיק יד,

את יכולה להשאיר את מה שלא תצטרכי

בדרך נקנה את כל מה שנרגיש

גם אנחנו ילדים, נשענים כדי לא ליפול

תחכי לי, תחכי לי שם , בפינות

 

 

השיר נכתב בזמן המתנה , כשחיכיתי שתחכי לי. השיר נכתב באוגוסט 2014

 

קפה אחרון

בואי נשתה קפה אחרון אמרתי

נצא לדרך לפני שיתחילו החדשות

נניח את העיתון על השולחן

נשכח את הכותרות ואת התמונות הצבעוניות

 

קפה אחרון לפני שיתחילו החדשות

ניכנס לרכב וניסע

נאט עם התנועה, נאיץ בשתיקה

אל תנסי להשלים את מה שהיה

 

אף פעם לא נספיק

כשאת מפחדת את משחקת עם האצבעות

אני מכיר את התנועה

אל תעזבי הכל עכשיו

 

קפה אחרון לפני החדשות

אנחנו לא צריכים מפה

בתחנות דלק מזדמנות נעצור

נדבר עם זרים בשביל להרגיש אמיתיים

 

תעזבי את המילים הגדולות

ברדיו עדיין מנגנים שירים משנות השבעים

השדרן לא מדבר

נשתה קפה אחרון לפני החדשות

 

אל תחפשי אותנו עכשיו במקומות רחוקים

במסעדה שמגישה הכל, נזמין קפה ועוגה

המלצרית תחייך את תהיי נבוכה

ואני אציע שנקום לפני שיתחילו החדשות

 

קרני שמש בעיניים

לא נספר לעצמנו שיש משהו אחר

פעם היינו מסתכלים אל תוך הבתים

אחר כך למדנו מטעויות

 

בואי נשתה קפה אחרון אמרתי

נצא לדרך לפני שיתחילו החדשות

נניח את העיתון על השולחן

נשכח את הכותרות ואת התמונות הצבעוניות

 

 

אם השיר מזכיר את השיר ההוא של דילן זה לא במקרה. שבת, רגע לפני או אחרי שהמלחמה נגמרה, שתינו כוס קפה אחרון לפני שיצאנו לדרך. השיר נכתב באוגוסט 2014

סיפור של זרים

ככל שהתקדמנו היה נדמה לי שהמסע מתארך

את הלכת בקצב שלך

ואני הבטתי על הקירות

חיפשתי מקורות השראה,

אולי אצליח להגיע אלייך , יותר מהר

 

את ביקשת שאציל אותך או אותי

לא הסכמת שאגרר אחרייך

אבל נגררתי, והכל היה איטי

עד שהגוף נשחק, והזמן התקצר

כל מילה שאמרתי גרמה לי להרגיש יותר בודד

 

והמסע התארך, בין ימים ולילות

הסיפורים של שניים הפכו רבים יותר

אף אחד לא ידע איך לסגור את התנועה

המרחב פתאום הפך צר

גם אצלנו משהו קרה

 

מיטות שקופות, חדרים קשים

אמרנו הרבה בלי להרגיש

את הלכת בקצב שלך ואני אחרייך

על הקירות היו כתובים שירים של זרים

בסוף האמנו גם למשפטים שאף אחד מאיתנו לא הבין

 

אמרת  לי תציל אותי או אותך

אבל לא ידעתי איך אפשר לאהוב בלי הגנה

בלילות ליד הרדיו, הנחתי את עצמי עייף

ביקשתי לכתוב עוד דף אבל משהו היה חסר

ובינתיים המסע התארך , אנחנו התקדמנו

 

לא יכולתי לדמיין את עצמי בלעדייך

ואותך רחוקה ממני אלפי שנות אור

המילים כתבו סיפור של זרים

אמרת לי תציל אותי או אותך

לא רצית שאגרר, אז הלכתי לאט

 

 

השיר מדבר על סיפור של זרים ונכתב במשפטים שלהם, אך לפעמים הסיפור הזה הוא שלנו. השיר נכתב באוקטובר 2014

תשירי לי עכשיו

דרך המראה

מגלה שוב את פנייך

דרך השקט בחדר

מגלה את נשימותייך

 

סיגריות בוערות נכבו בבת אחת

אני לא צריך לקרוא את המילים

בשביל לדעת את הכוונה

של כל שיר וכל משפט

 

תשירי לי, תשירי לי עכשיו

אני אזכור את זה

כמו שתמיד רציתי

תשירי לי, תשירי לי בבקשה

 

אל תאספי את הבגדים

אל תיעלמי בחשכה

ברגעים חמים אבקש ממך לרקוד

זו בקשה אחת בלבד

 

תשירי לי, תשירי לי עכשיו

אני אזכור את זה

כמו שתמיד רציתי

אז תשירי לי בבקשה

 

מדליק רדיו, סוגר עוד מלחמה

ואת בכל מקום בו תעמדי בחדר

הכל יהיה ברור, הכל יהיה מופשט

אני אביט בך מהצד נרגש

 

תשירי לי, תשירי לי עכשיו

אל תבקשי אהבה, אל תבכי

רק תשירי לי כמו שתמיד רציתי

ואני אזכור את זה

 

 

אחת הפנטזיות הגדולות שלי היא שאישה תשיר לכבודי, לא משהו משתפך, לא משהו רגשני מדי , בדיוק כמו שאת שרה. השיר נכתב באוקטובר 2014

הסוד

ואת עוד מאמינה בפיות הטובות

מקשיב לסיפורים שלך

כותב אותם בראשי

אולי אצליח לפענח בשבילך את הסוד

את עוד מאמינה בכל הטוב הזה, ואני רוצה להרגיש

 

דפי החשבונות מלאים במספרים

נקודות שאנחנו לא מצליחים לחבר

יש לנו קירות ויש לנו רצפה

דלת לעבור דרכה

אבל לעולם לא יהיה לנו בית משלנו לעמוד בו יציבים

 

את עדיין חולמת את החלומות הגדולים

זורק את שקיות הזבל בכל פעם שהן מצטברות

החיים ההפוכים לא עושים לנו טוב

בלילות נותרים לנו

תשבצים לא פתורים

 

את חולמת על רכב וילדים

אני על כביש חשוך

כשהרדיו דלוק ואת יושבת לצידי

מספרת לי סיפורים

כשאני מבקש לפתור בשבילך את הסוד

 

יש לנו תמונות על הקיר

את מסדרת אותן בשורה

יש לנו מנורה שמסנוורת, וחשכה חזקה שנכנסת לחדר מבחוץ

אין לנו כלום ביד

לעולם לא נוכל לשוב

 

את עדיין מאמינה בפיות הטובות

אני מנסה להבין את הסכומים

אלה שאנחנו לא יכולים לשלם, אלה שאנחנו לא מסוגלים לחלום

מקשיב לסיפורים שלך, רוצה לפתור לך את הסוד

את עוד מאמינה בכל הטוב הזה, אני רוצה להרגיש קרוב

 

 

אין לנו בית, אין לנו אפשרות להגיע אליו, זו המחלה שכול מי שאנחנו מכירים סובל ממנה.

את עוד מאמינה בטוב. השיר נכתב בנובמבר 2014