לאן נעלם הילד
מול המראה הילד נעלם אי אפשר לראות את העקבות בחדר הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות אחר כך שיר ישן...
המוטו שלי לגבי הורים הוא כזה:
עד גיל 10, פחות או יותר, אנחנו חושבים שהם אלוהים.
מגיל 10 עד גיל 20, פחות או יותר, אנחנו חושבים שהם השטן.
מגיל עשרים והלאה, אנחנו מבינים שהם בני אדם ועם הזמן אנחנו הופכים דומים להם. משוכללים מעט יותר, מקווים להימנע מטעויות ומגלים שבסופו של דבר, אנחנו לא שונים כל כך.
מול המראה הילד נעלם אי אפשר לראות את העקבות בחדר הדלת נעולה, הטלוויזיה מנגנת פרסומות אחר כך שיר ישן...
לא עזבנו עיירה עלובה לא היינו המפסידנים הגדולים בסרטים זה תמיד יותר רומנטי אצלנו, זה אותה רוח נושבת מקצה...
כשנכתוב את הסיפור שלנו הקירות יתמלאו מילים החלל יתמלא תמונות ואנחנו לא נסיר מעצמנו דבר שניים שמעולם לא...
חוזר לאט אל הסיפורים ההם רחובות עם ילדים צמחי פרא ואיך רכבנו על אופניים לקצה השני של הרחוב ...