פגישה מקרית
פגישה מקרית בשדה תעופה זו תמיד פגישה מקרית כוס קפה אחד כבר לא מעשנים שואלת אם זה נכון...
היתה תקופה שהרגשתי שהחיים מתרחשים בשדה התעופה, בין לבין זו הפסקה. אני לא טס הרבה, בעבר היינו טסים יותר, אך יש משהו בשדה תעופה, אקס טריטוריה. תחושה כמעט דמיונית. כשהייתי מעשן אהבתי לשבת בבית קפה, לשתות קפה, לעשן ולהביט על המטוסים. היום אני לא מעשן, אז אני שותה קפה ומסתכל על הכרטיס, מחכה לעלות לטיסה.
פגישה מקרית בשדה תעופה זו תמיד פגישה מקרית כוס קפה אחד כבר לא מעשנים שואלת אם זה נכון...
ולפעמים מזהה את פנייך בחלום עם קוקו וצבעים סביב העיניים חולצת טריקו וג'ינס ישן יודע לזהות אותן, עוד לפני...
לוקחת לעצמך מילים אחרונות ומשאירה מאחורייך חלומות בלתי נדלים וטעויות לא ברורות יוצאת אל הדרך , זוהי שעת הדמדומים...
בשדה תעופה מחליפה מטוסים דרכון ביד, מזוודה על גלגלים שלטים מבקשים לא לעשן בפנים רועש, בחוץ מטוסים ממתינים להמראה...
לפני עשרים שנה, קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, הרבה לפני שהתחלתי ללמוד, התחתנתי והפכתי להיות מי שאני היום. נסעתי להודו....